לידה ראשונה לעומת השנייה

האם אחרי לידת הילד השני אכן קל לנו יותר?

לאחרונה עשיתי סקר לא מדעי בפייסבוק, שאלתי כ-60 אמהות בקבוצת אמהות גדולה בשלבי הורות שונים, מתי היה להן יותר קל/קשה – אחרי לידת הילד הראשון או השני. כ-60 אמהות, כל אחת הייתה מאוד בטוחה בתשובתה, באופן טבעי, וחשבה שגם אמהות אחרות חושבות כמוה…התשובות היו מרתקות ובחלוקה גסה יכולתי להבחין בדפוס חוזר:

אלה שציינו שהקושי היה גדול יותר לאחר הילד הראשון, התייחסו בעיקר לקושי רגשי. הן ייחסו את הקושי הזה לשוק הראשוני המתלווה להפיכה להורה בפעם הראשונה: עולם חדש לחלוטין שצוללים לתוכו במהירות ובלי מעצורים וצריך ללמוד הכל תוך כדי תנועה. לשינוי הזהות העצום הזה מתלווה פעמים רבות גם חרדה/דכאון, קושי להתמודד עם חוסר השינה והבכי (של התינוק וגם שלך…), התנגדות שלנו לשינוי הכל כך גדול בחיינו אפילו שציפינו לשינוי הזה והוא מבורך מבחינות רבות, המון דעות שמציפות אותנו מסביב עד כדי שקשה לנו לשמוע ולסמוך על הקול הפנימי שלנו, תחושה שאנו מאבדות את עצמנו, חרותינו, זוגיותנו וסדר היום שהיינו רגילות לו כל כך, בעיקר אם הילד בא בגיל מאוחר יחסית.

אלה שציינו שהקושי היה גדול יותר לאחר הילד השני, התייחסו בעיקר לקושי לוגיסטי. חלקן ציינו שמבחינה רגשית היה להן קל יותר אך הן בעיקר ייחסו את הקושי לצורך לג'נגל בין שני ילדים, הלוגיסטיקה של טיפול בשני ילדים בגילים שונים, תשומת הלב השונה שכל אחד מהם זקוק לה, חוסר היכולת לנוח כשהתינוק הקטן ישן כיוון שיש עוד ילד לטפל בו ובית שרגיל לשגרה שלא ניתן לעצור אותה רק בגלל שהצטרף עוד ילד למשפחה. הקושי גדל במיוחד אם אין עזרה ותמיכה מבחוץ, ועל האמא להמשיך לנהל את ענייני המשפחה כרגיל ולמלא גם את צרכייו של הילד הגדול (חוגים, גן, חברים) בעוד היא מתאוששת ממאמץ הלידה ומטפלת בתינוק קטן.

החלוקה הזו הזכירה לי שוב כמה כל אחת מאתנו שונה וכמה כל אמא היא אחרת מבחינת התמודדות, חוסן נפשי, יכולת אלתור, אנרגיה ובעיקר מבחינת ההורות שכל אחת מביאה.

אז למה בעצם השוני הזה?

התפלאתי לראות שלא הרבה ייחסו קושי רגשי גדול יותר לאחר הלידה השנייה (כפי שממש לא חשבתי שייקרה לי אך חשתי על בשרי בהפתעה מוחלטת והייתי בטוחה שרבות אחרות חשות כמוני) ולכן עצרתי רגע לחשוב מתי בכל זאת מצב כזה עלול להתרחש:

בהריון השני, החרדה/הדאגה, תוקפת אותנו הרבה פעמים בהפתעה כי תמיד כולם אומרים "שבשני יותר קל כי את מכירה את כל מה שצריך לעשות…" לעיתים, זה לא נגמר רק בזה. בהריון השני אנחנו עומדות מול דילמות, מחשבות, חששות ודאגות רבות דווקא כי אנחנו יודעות איך זה, דווקא כי אנחנו עכשיו מבינות את "גודל המעמד" ומה זה אומר להיות הורה, עם כל האחריות, הדאגה, ההשקעה וכמובן האהבה! עולות גם שאלות ביחס לילד הראשון (מאוד תלוי בסוג הקשר בינכם ובפער הגילאים), ואיך ניתן להכניס עוד צלע לקשר שנוצר עם הבכור/ה…איך אמצא זמן? איך אסתדר לוגיסטית? איך אוהב את שניהם אותו דבר? איך אמצא זמן עם הגדול/ה?

מישהי יקרה לליבי אמרה לי פעם, כשיש ילד אחד זה זוג + ילד, כשבא השני – זו משפחה.

אז אם את חווה קושי כזה, תדעי שאת לגמרי נורמלית, זה לא קל, זה שינוי גדול שוב, המצריך הסתגלות והתאמות, לא פחות מאשר אחרי הילד הראשון. הכי חשוב, דברי על זה, שתפי את זה, תעבדי את זה ותפני לעזרה אם צריך. מאוד חשוב שתהיה סביבך סביבה תומכת (בעל, אמא, דודה, חברה טובה) לעזור לחלוק את הנטל ולהתרגש ולאהוב. הלב באמת מתרחב ומכיל את כל האהבה העצומה הזו וגם עם הלוגיסטיקה לומדים להסתדר (למשל להניק בזמן שמקריאים ספר לגדול). אני כן רוצה לעודד אותך, שזה חולף, ההתחלה אמנם לא כל כך קלה וצריך עזרה כמה שאפשר, אבל ככל שחולף הזמן זה קל יותר, וכשהם גדלים – אין אושר גדול יותר מלראות אותם משחקים יחד, צוחקים, מתחבקים, משתוללים ואוהבים.

בשורה התחתונה, זו זכות גדולה, תהני מכל רגע…